פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ ואח' נ' חאטום ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד בו עותר כל צד לחייב את משנהו בנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 9.12.12.

2.בתביעתה טוענת התובעת כי הנהג מטעמה נסע ברחוב מוריה בחיפה, מכיוון האוניברסיטה לכיוון מרכז הכרמל, בנתיב הימני, כשרכב לפניו בלם לפני מעבר חציה.

על פי הטענה בכתב התביעה (סעיף 3), עצר רכב התובעת אחרי רכב צד ג' שלפניו ואילו הנתבעת שנסעה אחרי רכב התובעת הגיעה במהירות, בחוסר זהירות, ללא שמירת מרחק ופגעה ברכבו מאחור.

3.הנתבעת טוענת כי נסעה בנתיב השמאלי מבין שני המסלולים וכי הנהג מטעם התובעת נסע במסלול הימני. לטענתה, משהתקרבה למעצר החציה, האטה. רכב התובעת נסע בנתיב הימני כשלפניו רכב צד ג', כשלפתע ובשל נסיעתו המהירה ורכב צד ג' שעצר, סטה בפתאומיות רכב התובעת לתוך נתיבה, באופן שחסם אותה וגרם לה להתנגש בו.

4.הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ועדותו של עד ראיה ניטרלי, אני מבכרת במובהק את גרסתה של הנתבעת.

6.בניגוד לגרסתו העובדתית של הנהג מטעם התובעת בכתב התביעה ובהודעה שמסר לחברת הביטוח לאחר התאונה, שם כתב שנסע בנתיב הימני ועצר אחרי רכב צד ג', ורק לאחר מכן הגיעה הנתבעת מאחוריו, בנתיב נסיעתו, ופגעה בו, בבית המשפט גולל גרסה עובדתית אחרת לחלוטין, תמוהה יש לומר, לפיה הוא נסע בכלל בנתיב השמאלי ולא הימני ובשל סיבה שלא הובררה, הסיט את ההגה ימינה ושמאלה, אך כל זאת עדיין בנתיב השמאלי והייתה זו הנתבעת שהגיעה מאחוריו ופגעה בו.

גרסתו זו לא רק שאינה הגיונית ולא הייתה כל סיבה ברורה להסיט את ההגה, אלא שגרסה זו עומדת בסתירה חזיתית לגרסתו בכתב התביעה.

7.לא זו אף זו, הגיע לעדות ד"ר מיכאל היימס שהיה הולך הרגל באותו מעבר חציה שבגינו צד ג' עצר ואפשר לו לעבור. מדובר בעד ניטרלי, נטול עניין בתוצאות התיק, שאין לפקפק במהימנותו ואני מקבלת את עדותו במלואה, התומכת בעדות הנתבעת ולפיה הנתבעת נסעה במסלול השמאלי, התובע נסע אחרי רכב צד ג' במסלול הימני, וכשהבחין שרכב צד ג' עוצר לפני מעבר החציה, פשוט סטה באופן פתאומי למסלול השמאלי וגרם לחסימת נתיב הנתבעת ולהתנגשות.

8.בנסיבות אלו אני קובעת כי האשם בתאונה הוא הנהג מטעם התובעת ויש לדחות את התביעה העיקרית ולקבוע כי הנתבעת/תובעת שכנגד זכאית בתביעה הנגדית לקבלת פיצוי.

9.התובעת שכנגד תמכה את תביעתה בחוו"ד שמאי, ברם הודתה בבית המשפט כי לא תיקנה את הרכב לאחר התאונה וכי לאחר תאונה זו, ארעה תאונה נוספת מבלי שידעה לומר אם היו פגיעות באותם חלקים של הרכב.

כך או כך, עניין הנזק ברכבה, מהותו והיקפו, לא הוזם, שכן השמאי מטעמה שהגיש חוו"ד לא התבקש לבוא ולהחקר עליה, ועל כן בין אם הרכב תוקן ובין אם לאו, אני סבורה כי הנתבעת זכאית לפיצוי בגין הנזק.

הואיל ואין ראיה בפני כי מדובר בנזקים חופפים או כי הנתבעת קיבלה סכומים כלשהם בתיק אחר או בגין תאונה אחרת שיש בהם כפילות ביחס לתאונה זו, יש לפצות את התובעת שכנגד במלוא נזקה.

10.אשר על כן, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך 8,002 ₪.

הנתבעת שכנגד תשפה את התובעת שכנגד בגין הוצאותיה (מחצית ראשונה של אגרה ששולמה עם הגשת התביעה שכנגד ושכר העד ד"ר היימס כפי שנקבע בישיבה זו בסך 1,000 ₪). בנוסף, תשא הנתבעת שכנגד בשכ"ט עו"ד של התובעת שכנגד בסך כולל של 1,500 ₪.

11.הואיל והתיק הסתיים בפסק דין לפי סעיף 79א', אני מורה על פטור המחצית השניה של האגרה בתביעה ובתביעה שכנגד.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: